מאירי על בבא קמא י״ב א

1 עבדים כנענים והם שמלו וטבלו לשם עבדות יש דברים שהם נדונים בהם כמטלטלין ויש דברים שהם נדונים כקרקעות ויש דברים שהם ממוצעים בין שניהם את שהם נדונים כמטלטלין הוא שאין נפרעין מהם מן היתומים כשאר המטלטלין וכן לענין פרוסבל שאין עושין פרוסבל למי שאין לבעלי חובו קרקע אע"פ שיש להם עבדים וענין פרוסבל הוא שתקן הלל הזקן לכתבו ולמסרו לדיינים קודם שביעית כדי שלא תהא שביעית משמטת חובותיו וענין נוסח שבו הוא שאומר מוסרני לכם פלוני ופלוני הדיינים כל שטרותי שיש לי אצל פלוני ופלוני והרי זה מעתה כנגוש ואין עוד בו לעבור על לא יגוש ולא תקנו כן אלא על מי שיש לו קרקע שאין גוביינא שלו מחוסרת כל כך וקרוב להיותו נגוש ועומד וכן שהמוכר את העיר לא מכר את העבדים כמו שיתבאר בבבא בתרא פרק הבית וכן שאם הקנה מטלטליו לאחד העבדים בכלל כמו שיתבאר בפרק מי שמת ולענין שבועה הרי הן כקרקעות לגמרי ואין נשבעין עליהם וכן לענין גזלה שאם גזל עבדים והזקינו אומר לו הרי שלך לפניך מפני שהוקש לקרקע שאינה נגזלת וכן שאם הקדיש את עבדו ונהנה ממנו בשוגג אין בו קרבן מעילה שאין מעילה בקרקעות ועבדים דינן כקרקעות לענין זה וכן לענין אונאה ולענין תשלומי כפלים:

2 מי שהקנה לחברו עבדים אגב קרקעות אם הם בתוך הקרקע קנה העבדים בקניית הקרקע אע"פ שבשאר מטלטלין אין צריכין לכך אף בבעלי חיים כדאיתא בקדושין כ"ו ב' בשמועת צפונו לפלוני ועמו מאה צאן וכן בחזקת הבתים ב"ב מ"ד ב' בשמועת מכר לו שדה מכר לו טלית שהקשו וליחוש דילמא מטלטלי אגב מקרקעי אקני אעפ"כ נשתנה הדין בעבדים הואיל ומהלכם ונדנודם מדעת עצמם:

3 הקנה לו הרבה עבדים והחזיק באחד מהם לא קנה כלם וכן אם החזיק בקרקע לא קנה עבדים אע"פ שאם מכר עשר שדות בעשר מדינות כיון שהחזיק באחד מהם קנה כלם אין הדין כן בעבדים ומ"מ יראה שאם מכר לו עשר שדות ועבדים בתוך כלם שאם החזיק בשדה אחד שקנה כלם קנה גם כן העבדים שבתוכם:

4 הקנה לו מטלטלין אגב עבדים והחזיק בעבדים אם המטלטלין עליהם קנה מתורת חצרו ובלבד בכפות בידיו ורגליו שנפקע מדין חצר המהלכת אבל בלא כפות אף בישן לא ואפילו היה כפות בידיו והחבל ביד הקונה וכמו שאמרו בראשון של מציעא ט' ב' קלתה מינח ניחא ואיהי דקא מסגי לה אבל חצר המהלכת לא קנה ויש מצריכין בכפות וישן וראיה להם מפרק הזורק בענין נתנו ביד עבדה ישן ושמא בגט החמירו:

5 מה שבארנו שחצר המהלכת לא קנה משום חצר שאינה משתמרת הוא שכל שמהלכת אינה משתמרת ומטעם זה הניחו גדולי הפוסקים שלא הביאו בהלכותיהם דין חצר המהלכת הואיל וכבר הביאו דין חצר המשתמרת:

6 מי שעשה את עבדו אפותיקי ומכרו אחר כן הרי בעל חובו גובה הימנו אף במלוה על פה כל שנתברר בעדים מפני שאפותיקי של עבד יש לו קול ולוקח הפסיד על עצמו ויש אומרים דוקא בשטר שאם אין שטר אין קול וכן עיקר אבל אם עשה שורו אפותיקי ומכרו אין בעל חוב גובה הימנו אף במלוה בשטר וכן בשאר מטלטלין שאין להם קול ואפילו עשה מזה שטר ויראה שדבר זה האמור בעבד דוקא באפותיקי מפורש עשה לו אפותיקי של מטלטלין אלו בשטר ובאו עדים שבשטר ולקחום מבעל הבית יש אומרים שבעל חוב גובה מהם הרי אין להם התנצלות לומר שאין לזה קול שהרי מכל מקום יודעים הם בכך ואני אומר שאין בעל חוב גובה מהם כל עצמו אינו נקרא אפותיקי הואיל ואין לו קול אצל הכל עשה שורו אפותיקי ומת ונשאר השור ליתומים כתבו הגאונים שבעל חוב גובה ממנו ואין צריך לומר בעשה עבדו אפותיקי ונראה דוקא באפותיקי מפורש: